טיפול ב-B17 מתועד שהוא מכווץ גידולים. הנטורופטית ניצה ברקן מספרת על אישה עם סרטן שלב 4 שהגיעה מהארץ לקליניקה מקסיקנית המשתמשת ב-B17 (לטריל), והכל נרפא.

גרעיני משמש מרים הם המזון בעל התכולה הגבוהה ביותר של B17 (אמיגדלין).

מהו B17? זהו חומר הנמצא באופן טבעי במעל 1200 מזונות, כולל זרעים של פירות רבים כמו משמש, שזיף, תפוזים, נקטרינות, תפוחים ואפרסקים כמו גם בהרבה אגוזים חיים. B17 הוא השם שניתן לצורה המטוהרת של המולקולה כפי שנמצאה על ידי הביוכימאי ארנסט.ט.קרבס בשנת 1952. זהו חומר טבעי המצוי במעל 1200 מזונות. היום B17 מופק מגלעיני משמש.

מדוע B17 חשוב? אנו מאמינים כי תפריט מאוזן הוא הבסיס לחיים בריאים. מעטים מאיתנו צורכים מספיק ויטמינים ומינרלים מהמזון שאנו אוכלים. השלמות תזונתיות הופכות נחוצות לתפקוד אופטימלי של הגוף. B17 הוא רק אחד מגורמי תזונה רבים שהגוף צריך.

הויכוח על הנושא החל לפני כחמישים שנה לערך והחריף בתחילת שנות ה-70 כאשר סדרה של ניסויים שבוצעו על עכברים במטרה להוכיח את יעילות החומר בטיפול בגידולים סרטניים, הראו תוצאות שלא היו חד משמעיות. מאז שנות ה-70 של המאה הקודמות נעשו מחקרים רבים נוספים אודות יעילות החומר אמיגדלין לטיפול בסרטן בכלל, ולטיפול בסרטן השד בפרט.

אלטרנטיבי: מכול שיטות הטיפול האלטרנטיביות לסרטן, דומה שיש שיטת טיפול אחת שיש עליה הסכמה הרחבה כאפקטיבית במיוחד: נטילת תוסף התזונה ויטמין בי 17 (לטריל laetrile/ אמיגדלין) המופק מגלעיני משמש - או אכילתם.

קונבנציונלי: לא נמצאה כל הוכחה מדעית כי החומר הוא אכן יעיל.

אמיגדלין: כמה עובדות על ויטמין B17 שתעשיית התרופות מבקשת להצניע:

מזונות המכילים אמיגדלין

אמיגדלין נמצא בעיקר בגלעיני משמש אבל גם בחרצני תפוח, אגס, בקליפת התפוח (ובלבד שהוא תפוח אורגני - כיון שחומרי הריסוס הורסים אותו) וכן בשקדים מרים, ובאגוזי מקדמיה. המינונים הגבוהים ביותר של אמיגדלין מצויים בגלעיני משמש.

למה לאנשי ההונזה אין סרטן?

אנשי ההונזה בפקיסטן מעולם לא חלו בשום צורה מסוימת של סרטן והם גם נקיים ממחלות קשות אחרות כמו סוכרת, פרקינסון, אלצהיימר, אוסטיאופורוזיס, מחלות כבד, אלרגיות וכיו"ב. האם מדובר בגנים טובים גרידא? לא בהכרח. את הסיבה יש לתלות דווקא בסגנון חיים: אנשי ההונזה ניזונים בעיקר ממזון נא לא מבושל (תזונה בסיסית בהגדרה, סביבה שבה תאי סרטן לא יכולים לחיות), ואוכלים מדי יום מספר גלעיני משמש (החלק הרך שמצוי בליבת הגרעין) כדבר שבשגרה.

אופן פעולה:

אמיגדלין פועל באופן סלקטיבי על תאי סרטן. בדומה למנגנון הסלקטיבי שמופעל בכימותרפיה – גם אמיגדלין קטלני עבור תאים סרטניים, כאשר הוא לא משפיע לרעה על התאים הבריאים. יחד עם זאת במינונים מאד גבוהים, שהם גם האפקטיביים יותר להכחדת תאי הסרטן - התכשיר עלול לייצר בחילות ואף רעילות.

B17 מורכב משתי מולקולות גלוקוז עם מולקולה של בנזלדהיד (Benzaldehyde) ומולקולה של ציאניד (Cyanide). שני האחרונים שניהם רעילים והרסניים לתאי הגוף אך הם נעולים בתוך המולקולה וכדי לפעול הם צריכים להשתחרר מהתרכובת.

כאשר B17 נכנס לגוף, הוא פוגש באנזים רודנאז (Rhodanese) הנפוץ בתאים בריאים. אנזים זה מפרק את ה- B17 למולקולות בעלות תועלת. הבנזלדהיד מתחבר למולקולת חמצן והופך להיות חומצה בנזואית (Benzoic acid) שהיא חומר משכך כאבים טבעי, בעוד שהציאניד הופך לטיוציאנאט (Thiocyanate) שהיא מולקולה העוזרת באיזון לחץ הדם ובאגירת ויטמין B12 בכבד.

לעומת זאת, כשתא סרטני פוגש את המולקולה של B17, הוא קולט אותה לתוכו בגלל הסוכר שבה (תאים סרטניים אוהבים סוכר!). בתוך התא האנזים בתא-גולקוזידיאז (β-Glucosidase) מפרק את הציאניד ואת הבנזלדהיד מהמולקולה וחומרים אלה, שסינרגטית יוצרים רעל חזק, הורגים את התא הסרטני.

בתא בריא יש מעט בטא-גלוקוסידייז והרבה רודניז - בי 17 אינו יכול להיות מופעל. בתא סרטני ישנה כמות גדולה של בטא-גלוקוסידייז ואין כלל רודניז. בי17 קוטל אותם. גלעין המשמש הוא כמו כימותרפיה טבעית לגוף ⁽⁴⁾.

מהו המינון הנכון?

שאלה טריקית. אמיגדלין איננו תרופה מאושרת לשימוש בארה"ב, אך הוא נמצא בשימוש קליני רב מחוץ לארה"ב, לדוגמה במקסיקו. אין מינון 'מדעי' מומלץ של אמיגדלין 'על פי הספר'. אך יש נסיון קליני. ויש תיעוד של המינון שחולי סרטן לקחו וניצלו. גם בהקשר זה יש לציין את המובן מאליו שהביוכימיה של כול אדם שונה, וכל מקרה לגופו ועל כן רצוי להתחיל בהדרגה. כדי לקבוע מינון אמיגדלין אופטימאלי עבור כל אדם - יש כנראה לעבור תהליך של ניסוי וטעייה פרטי, עד שמגיעים למינון היעיל שאינו רעיל.

בהתבסס על הנסיון הקליני הרב של ד"ר אנטוניו ג'ימז בריפוי סרטן עם B17 (מאז 1988), הוא אומר שהמינון הקליני משתנה, בהתאם לשיטה שבה משתמשים. אפשר להזריק B17 לתוך הוריד, לקחת אותו דרך הפה בכמוסות או בכדורים, או לאכול גלעיני משמש.

למרות שלכל השיטות ללקיחת B17 יש את הערך שלהן, הזרקה תוך ורידית נחשבת לשיטת המומלצת ביותר, ואחריה הכמוסות (או הכדורים), אכילת גלעיני משמש נמצאת רק במקום שלישי ⁽¹⁾. רצוי לשלב בין השיטות: לגלעינים יש יתרון שאיתם אפשר להתחיל במינון קטן ולהעלות בהדרגה. אח"כ כדאי לעבור לכמוסות ולהמשיך להעלות את המינון. ובמקביל במידת הצורך והיכולת לתאם נסיעה למקסיקו.

כשמזריקים דרך הוריד, ד"ר ג'ימז נותן 3 עד 9 גרם ליום, בד"כ 6-7 ימים בשבוע, בהתאם למצב האינדבדואלי. הלטריל מדולל בתמיסת מלח, ומוזרק באיטיות במשך 30 דקות.

אם רוצים מינון טיפולי גבוה, ואין באפשרותכם לטוס למקסיקו, כדאי לקחת בכמוסות או בכדורים. יתרון נוסף על פני הגלעינים הוא שריכוז החומר קבוע וידוע. כשלוקחים B17 דרך הפה, המינון האידיאלי שד"ר ג'ימז ממליץ עליו הוא 500 מ"ג (בכמוסה או בכדור), חצי שעה לפני כל ארוחה וחצי שעה לפני השינה, דבר המביא אותנו למינון של 2,000 מ"ג ליום (שווה ערך ל-100 שקדים!). מינון גבוה יותר או נמוך יותר יהיה פחות אפקטיבי. כמובן, כדאי להתחיל בהדרגה!

בגלל תופעות הלוואי, כדאי להתחיל בהדרגה, ולקנות קודם גלעיני משמש מר, לפני הכמוסות.

כדי לקבוע מינון אמיגדלין אופטימאלי עבור כל אדם - יש כנראה לעבור תהליך של ניסוי וטעייה פרטי, עד שמגיעים למינון היעיל שאינו רעיל. ככלל אצבע, כשיש סרטן פעיל ד"ר ג'ימז ממליץ על 20 עד 40 שקדים ליום, כדי שהחומר הפעיל, אכן יהיה אפקטיבי (המקור לא מציין הריכוז). למטרות של מניעת סרטן הוא ממליץ על 14-16 גלעיני משמש ליום. יש הממליצים לסירוגין: יום כן ויום לא. שימו לב! קיים שוני רב בריכוז החומר הפעיל בזנים השונים, ובהתאם שוני במינון המומלץ. כמות אמיגדלין בגלעין יכולה לנוע בין 5 ל-30 מ"ג. . להתחיל בהדרגה!